טיפול בדיברטיקוליטיס

דיברטיקולוזיס, ובמצבו המודלק מכונה – דיברטיקוליטיס – נפוץ בעיקר לאורך המעי המעוקל ( סיגמה Sigmoid Colon). בעברית זה נקרא "סעפת".

כדי לספר לכם על המחלה ועל דרך הטיפול המומלצת בה, הרשו לנו להציג את חיים ( שם בדוי) בן 35, נשוי ובעל עסק לייבוא, שהגיע עם תלונה שכל חודשיים, לערך, נאלץ להתאשפז בשל התלקחות של דיברטיקוליטיס ( סעפת) במעי הגס.

מה הם סעיפים?

סעיפים הם למעשה מעין כיסים הנוצרים בדופן המעי הגס. סעיף אמיתי כולל את שלושת השכבות של דופן המעי, כולל שכבת השריר והקרום הפונה לחלל המעי.

עד כמה הסעיפים במערכת העיכול שכיחים?

כולנו נולדנו ללא סעיפים במערכת העיכול.

דיבירטיקוליזיס אינה שכיחה לפני גיל 40 אך עד גיל 60 כמעט לחצי מאוכלוסיית העולם המערבי נמצא סעיפים במעי הגס. בעבר היתה משויכת בעיקר לגיל מבוגר מאד. לאחרונה אנחנו רואים יותר ויותר צעירים בני 30+ מגיעים לבקש טיפול.

מה גורם להיווצרות הסעיפים?

על פי רוב, היווצרות הסעיפים נגרמת בגלל לחצים גבוהים במעי הגס.

נראה שהשכיחות הגבוהה באוכלוסייה המערבית קשורה בתזונה דלת הסיבים שאנו צורכים.

חוסר בסיבים תזונתיים מוביל ליציאות בעלות נפח קטן, נוקשות ולעצירות. נפח צואה בריא גורם למעי הגס להתרחב כדי להכיל את הצואה. מעי גס שאינו מתרחב עלול ליצור לחץ גבוה יותר בתוכו וכך נוצרים הסעיפים.

מחקר אחד מראה שהסעיפים פחות שכיחים אצל אנשים שהיו צמחונים רוב חייהם, בתנאי שצרכו מספיק סיבים תזונתיים (1). מחקר אחר מצא שהם נדירים אצל אפריקאים הניזונים מתזונה מקומית העשירה בסיבים. בניגוד לכך, אצל אפריקאים שחיים בארצות הברית, הסבירות למחלת הסעיף זהה לבני המקום. לנראה כי הסיבה להבדלים הנ"ל היא בתכולת הסיבים הגבוהה בתזונה האפריקאית המקורית, לעומת התזונה האמריקאית השכיחה.

הסעיפים כמעט תמיד תמימים כאשר הם בשלב הדיבירטיקוליזיס ( סעפת בלתי מסובכת). הבעיה מתחילה להיות כאשר המחלה מסתבכת והסעיפים הופכים להיות מודלקים

דלקת בסעיף – דיברטיקוליטיס.

תוכן הצואה נתקע בתוך אחד הסעיפים. הדבר גורם להתפתחות דלקת חריפה. הסיבוך של דלקת זו עלול להביא להתפוצות ולגרום לדליפה של צואה עשירה בחיידקים פתוגניים אל חלל הבטן. הטיפול במקרים כאלה תמיד יהיה אנטיביוטי.

לעיתים, הזיהום אינו ממוקם לאורך דופן המעי הגס ונוצרת מורסה ( שק מלא במוגלה).

את נוזל המורסה יש לנקז באמצעות מחט גדולה תחת הכוונה של רנטגן.

לאחר מספר אירועים חמורים של דיברטיקוליטיס, הרופא ברוב המקרים ימליץ על ניתוח לכריתת החלק המודלק של המעי הגס.

מה הגורם של דיברטיקוליטיס על פי הרפואה הסינית המסורתית?

הרפואה הסינית אומרת " איפה שיש כאב – יש חסימה, איפה שיש חסימה – יש כאב".

כאשר הכאב הופך להיות קבוע, זרימת הדם גם כן נתקעת. רופא סיני עכשוי ומאוד מפורסם המומחה למחלות גריאטריות, יאן דה שין ( Yan Da Xin) סבור כי הגורם העיקרי להיווצרות דברטיקוליטיס הוא תקיעות הדם.

גורם נוסף שיש לקחת בחשבון הוא החלשות הטחול ( ברפואה הסינית הטחול מסמל פונקציות העיכול).

הרפואה הסינית גורסת שכאשר הטחול אינו מתפקד כראוי, זיהומים עלולים לשקוע ולהיתקע בחלקים התחתונים של הגוף. במקרים כאלו של תקיעות דם או חום ( דלקת) ולחולשת טחול נלווים סימפטומים נוספים כמו עייפות, נדודי שינה, חוסר תאבון וקוצר נשימה.

הטיפול על פי הרפואה הסינית

הרפואה הסינית מטפלת בתופעות של דיברטיקוליטיס בצורה טובה מאוד בעזרת דיקור וצמחי מרפא. בנוסף תקבלו גם הנחיה לאורך חיים בריא ואף בחוקנים של צמחי מרפא (פחות נפוץ בארץ).

דיקור – הטיפול בדיקור סיני מסייע בהפחתת הכאב והנעת התקיעות, בחיזוק מערכת החיסון ובכך מונע את הישנות הבעיה בעתיד.

צמחי מרפא – חלק מצמחי המרפא מכילים חומרים פעילים הפועלים בצורה אנטי דלקתית.

כמו לדוגמא צמח הכורכום Jiang Huang- Curcuma longa Rhizoma .

דוגמא נוספת הצמח Huang Lian, Coptis. סביר שצמחים אלה יוכנסו לפורמולה הצמחית שתקבלו מהמטפל.

תפקיד נוסף של צמחי המרפא הוא לחדש את זרימת הדם ברקמה החולה ולהחיש את תהליך הריפוי.

עם כל זאת יש לנקוט במשנה זהירות בנוגע לטיפול בחולים שמצבם עלול להחמיר במהירות, ובמקרים אקוטיים נפנה חזרה לרופא פרוקטולוג ונמשיך את הטיפול לאחר חלוף השלב החריף.

ממה יש להיזהר במקרים של דברטיקוליטיס?

אחד הדברים החשובים הנלמדים בביתי הספר לרפואה סינית הוא לא לגרום לנזק ועל ידי ידע וניסיון ניתן לצפות את נולד ויש לשים לב לדגלים אדומים.

רבים מהמטופלים נוטלים הנוסף לטיפול בצמחים גם תרופות מרשם לטיפול בבעיות כרוניות נוספות. לחלק מצמחי המרפא יש אינטראקציה עם חלק מהתרופות.

מטפל מיומן ידע לזהות כמעט תמיד איך הצמח והתרופה יפעלו יחד. על כן, חשוב לבחור מטפל מיומן ומומחה בתחומו.

מה עליך לעשות למניעת דיברטיקוליטיס?

המלצות לרפואה מונעת ברפואה הסינית וברפואה המערבית די דומות.

  • הקפידו על תזונה עשירה בסיבים כמו פירות, ירקות ודגנים מלאים.
  • יחד עם זאת, הימנעו מגרגרים קטנים שעלולים להתקע בתוך הסעיפים ובבוא היום לעודד דלקת: פרג, שומשום, זרעי פשתן וצ'יה לא טחונים, גרעיני רימון וגרעינים אחרים שנבלעים בלא משים עם האוכל, כמו זרעי גויאבה וענבים.
  • רצוי להפחית במוצרי חלב אשר נחשבים ברפואה סינית כמייצרי ליחה ומחלישי טחול.
  • מומלץ להימנע ממזון מתובל וחריף, מזון מטוגן ושימוש בשמנים מזוככים או מעובדים, כמו מרגרינה הנמצאת במוצרי מאפה קנויים, קפואים וחטיפים
  • מחקרים מראים יתרון מובהק לתזונה עשירת סיבים כיעילה ביותר למניעת הישנות הדיברטיקוליטיס (1).
  • פעילות גופנית סדירה חשובה לתנועת המעיים הסדירה ולצמצום סימפטומים. תנועה מניעה את הדם (ואת הצ'י = האנרגיה, עפ"י רפ' סינית) וכך משפרת הגעת חמצן וחומרי מזון החיוניים למניעת הדלקת.
  • כורכום- הוכח כמסייע להפחתת דלקת דרך מנגנון של הפרעה לקולטני הדלקת בגוף. יעילותו משופרת כאשר נלקח ביחד עם שמן אומגה- 3
  • ג'ינג'ר- עוזר לווסת את תנועת מערכת העיכול. טוב לקחת כתבלין בכמות קטנה, להמנע מחריפות.
  • שתייה מרובה של מים עוזרת למעבר תקין של צואה במעיים. אפשר גם חליטות צמחים מרגיעות כמו קמומיל ושומר.
  • פרוביוטיקה+ פרה-ביוטיקה: כחלק מראיה כוללת על הפרעות במערכת העיכול עלינו לקחת בחשבון את אוכלוסיית החיידקים שהסינים הקדמונים לא ידעו על נוכחותה (וגם אנחנו מגלים אותה רק לאחרונה ומתחילים להתייחס אליה ברצינות רבה).
    לכן טוב לקחת פרוביוטיקה ולייצר מזונות פרה-ביוטיים התומכים בהתרבות החיידקים הטובים. בין מזונות כאלה נמנה את היוגורט הביתי, ירקות כבושים במלח תוצרת בית וכד'. (ראו מתכונים)

טוב, אז מה שלום חיים, המטופל שלנו מתחילת הסיפור?

הבחור התמסר לטיפול: הוא שינה מהקצה לקצה את תזונתו, ואת מקומן של פיצות וכריכים עם נקניקים וגבינות שמנות תפסו ירקות ופירות, דגנים וקטניות מלאים ומונבטים, דגים ועופות אורגניים.

הוא הקפיד על דיקור שבועי ונטילת פורמולות צמחים. חזר להליכה מהירה (אישתו שמחה על כך במיוחד).

ב-8 החודשים של הטיפול הוא חווה התקף קטן אחד, שנמשך במשך 2 ימים בלבד ועבר ללא צורך באנטיביוטיקה!

מבואות:

Crow L. et al. Diet and risk of diverticular disease in Oxford cohort of Eurpean Prospective Investigation into Cancer and Nutrition (EPIC(: prospective study of British vegetarians and non-vegetarians. BMJ 2011; 343:d4131.
 

Pin It on Pinterest

Share This
דילוג לתוכן